משחק
המשחק הוא גורם חיוני בגדילה ובלמידה. המשחק הוא תהליך למידה - ילדים אינם מתפנים לעסוק בו לאחר שסיימו ללמוד,
שכן המשחק עצמו הוא תהליך הלמידה. ילדים צעירים מבלים שעות רבות במשחק וכך הם לומדים על עולמם ועל הסובב אותם
המשחק מהווה את אחד האמצעים העיקריים לפיתוח אישיותו של הילד. זוהי דרך למידה בלתי פורמאלית,
באמצעותה רוכש הילד ידע, מפתח כישורים ומיומנויות העוזרים לו להסתדר בעולמנו.
לכן, מרכיב עיקרי בכל סדר יום של מעונות יום ומשפחתונים (צריך) להיות משחק.
התנהגות הילדים בשעת משחק מאופיינת בהנאה, גמישות ודמיון. המשחק הוא התנהגות טבעית של ילדים,
ויש להתייחס אליו כאל ניצול חשוב של זמנם. המוטיבציה למשחק היא פנימית. הילד איננו משחק על פי הרצון שלנו,
אלא על פי רצונו בלבד. המשחק חייב לבוא ממנו והוא תלוי רק בו. המשחק הוא גורם חיוני בגדילה ובלמידה.
המשחק הוא תהליך למידה - ילדים אינם מתפנים לעסוק בו לאחר שסיימו ללמוד, שכן המשחק עצמו הוא תהליך הלמידה.
ילדים צעירים מבלים שעות רבות במשחק וכך הם לומדים על עולמם ועל הסובב אותם.
פיאז'ה (1962) ראה במשחק תהליך שבו מתעצב ונבנה עולם הידע של הילדים, באמצעות חיבור בין חוויותיהם החדשות,
לבין חוויות מוכרות. תהליך זה מתרחש במהלך ההתנסות של הילדים במשחק עם חפצים ועם עמיתים למשחק.
דרך המשחק:
הילד לומד על העולם הפיזי, באמצעות חקירה ותפעול של אביזרים וחומרים. הילד לומד למה משמש כל אביזר וכיצד הוא מתפקד. הוא מתנסה בחומרים שונים: בצק, מים, חול. ממלא ומרוקן מיכלים שונים, בודק וחוקר, חוקר את הסביבה. ואגב כך, לומד מושגים: רטוב-יבש, כבד-קל, גדול-קטן.
הילד רוכש מיומנויות דרך השימוש באביזרים. תרגול. מוטוריקה – שליטה נכונה באיברי הגוף ותיאום ביניהם (קואורדינציה). למשל - גלגול צמיג.
הוא בודק ובוחן את כוחו ויכולתו לבצע משימות ולהצליח בהן. עליה וירידה במדרגות, בנייה בקוביות.
הילד עורך ניסיונות לבחינת יכולתו. לפעמים מצליח לפעמים נכשל.
חיזוק הביטחון העצמי והעצמאות - הוא מבצע את הפעילות בעצמו ללא עזרת מבוגר. בדרך כלל המבוגר מחליט עבור הילד מה הוא ילבש, יאכל, יעשה לאן הוא ילך. אבל בשעת משחק יש לו אפשרות להרגיש ולבטא את עצמו. הוא מרגיש שהוא שולט במצבים שונים במשחק וזה מגביר את עצמאותו ומחזק את בטחונו העצמי. התמודדות עם אתגרים שונים,
פתרון בעיות והתגברות על קשיים.
לימוד תפקיד המבוגרים על ידי חיקוי והזדהות. אמא, אבא, נהג, שוטר, רופא.
הילד לומד להכיר את הקשרים בין בעלי תפקידים שונים, ואת היחסים ביניהם (מורה-תלמיד, אב-בן, אח-אחות).
כבר מגיל צעיר יש את הניצנים הראשונים של הקשרים חברתיים ויחסי גומלין בין הדמויות השונות.
המשחק מאפשר לילדים ללמוד על החברה בה הם חיים והוא אחד האמצעים לפיתוח ולהעשרת מיומנויות חברתיות של ילדים.
באמצעות המשחק מפתח הילד יחסי חברה: שיתוף, ויתור, סובלנות, סבלנות וכד'.
הילד רוכש מיומנויות לשון. הילד מדבר אל עצמו וגם עם חבריו. הוא מרבה לחקות את שפת המבוגרים ואת טון הדיבור שלהם. ילדים עם אוצר מילים רחב תורמים לאלה שאוצר המילים שלהם דל יותר.
פיתוח כישורים אינטלקטואלים כגון: זיכרון, יכולת פתרון בעיות, רכישת מושגים חדשים, פיתוח דמיון וכד'.
בשלבים גבוהים של המשחק הילד לומד להבחין בין רגשותיו לרגשות האחר.
המשחק מהווה דרך נאותה ומקובלת לפורקן רגשותיו (חיובי ושלילי).
במשחק מפתח הילד את כל תחומי האישיות בתחום הרגשי, בתחום החברתי, בתחום השכלי ובתחום הדימוי העצמי שלו. למשחק תפקיד מרכזי בעיצוב אישיותו השלמה של הילד.