תזונה

 

זמן האכילה הוא לא זמן מלחמה בין הפעוט למחנכת. פעוט לא אוכל בשבילנו, הוא צורך המזון לגוף לשם גדילתו.

האכלה ואכילה הם טקסים חברתיים ויש בהם הקניה של ערכים תרבותיים. המשפחה יושבת ביחד ואוכלת.

זמן הארוחה אינו יכול להיות מקום של מאבק כוחות

 

יעד בכל אכילה החל מהינקות הוא להקנות אכילה מהנה ועצמאי . זמן ארוחה משמש כלים אשר באמצעותו ילד לומד הרבה על עצמו , ועל העולם סביבו. כמו: קשר עם המחנכת, רכישת אמון בסיסית, למידה על עצמו, התייחסות לצבעים הרגיש טעמים ומרקמים שונים, תרגול מיומן, לימוד שפה, ביטוי של יכולת ועצמאות, למידה על דרכים ליצירת קשר עם אחרים. ולכן אנו כמחנכות יוכלו לשמש מודלים של קשר ותקשורת להורים , על התפתחות תקינה של פעוט, התפתחות מערכת עצבים וכן היבטים רגשיים של דפוסי האכלה של פעוטות . 

ראשית דרך: הנאה והדדית, במהלך האכלה פעוטה ומחנכת יוצר קשר עין, התייחסות נעימה במהלך האכלה,

חיוך עידוד ושיחה. 

תזמון:. לעולם לא להכניס כפית בכוח, אלא לאפשר לפעוט לחפש ולבקש את הכפית, להגיש לו את המזון לפה עם פסקי זמן, לא לדחוק בו לסיים, ע"מ לאפשר לו להנות מהאוכל, ולבלוע ללעוס 

מתן עצמאות כבר בשנה הראשונה : לאפשר לפעוט להתנסות בפעולת האכלה, הוא לבדו יכול,

בכך הוא בודק את גבולותיו גופניים ומפתח את היכולת ומיומנות התנועה שלו . 

ללא מאבק: זמן האכילה הוא לא זמן המלחמה בין הפעוט למחנכת . הפעוט לא אוכל בשבילנו,

הוא צורך מזון לגופו לשם גדילתו. האכלה ואכילה הם טקסים חברתיים ויש בהם הקניה של ערכים תרבותיים.

המשפחה יושבת ביחד ואוכלת. זמן הארוחה אינו יכול להיות מקום של מאבק כוחות . 

ללא משאים ומתנים: האוכל אינו הפרס וגם לא נושא למשא ומתן, רעב- יאכל, לא רעב- להתראות בארוחה הבאה. 

חשיבות: 

• מה אני יכול לעשות עם גופים, כל פעולת האכלה עצמית מלמד את הפעוט להשתמש באבריו, הוא מקבל בטחון מההצלחה להפעיל את ידיו למען עצמו. 

• יש מי שנותן לי אוכל טעים ומותאם לגיל, אם כך אפשר לסמוך עליו. מחנכת או הורה המספק לילד את הצרכים החיוניים, מסייע ברכישת האמון הבסיסי. 

• אני כבר לא קטן, אני ידוע לבד, אני גדול. כאן אנו מלווים את חווית העצמאות של הפעוט, המסוגל לשרת את עצמו. לנקוט יוזמה, אני רוצה- אני יכול- אני מצליח! 

• הסובבים אותי סומך עליי, על הרצון שלי לגדול, סומך על היכולת שלי לאכול אם אני רעב. הסביבה משדר לפעוט את האמון בו והעביר אחריות לעצמו.

 

כאשר אנו מכריחים את הילד לאכול, אנו נתקלים בהתנגדות ושוכח את המושג של ערך כפית: ערך פסיכולוגי + ערך קלורי. זכרו כי הפעוט אינו אוכל בשבילנו, הוא אוכל למען עצמו ולכן הערך של כל ארוחה כולל גם את הערכים הרגשיים וההתפתחותיים. האכלה היא טקס חברתי וכן הקניית התנהגות:  

 

יש לתכנן ולהקדיש תשומת לב לזמן האכלה. 

לא אוכל במהלך המשחק. 

לא אוכל במהלך קריאה או שירה.

 

את הארוחות מגיש תוך הקנית תחושה של רוגע ובטחון. במקום המשרה אוירה נינוחה ונעימה בעת הארוחה לא לשכוח את התיווך מהו, וליישם אותו לטובת כולנו. כמו שכתוב בברכת המזון: "מה שאכלנו יהיה לשבעה ומה ששתינו יהיה לרפואה ומה שהותרנו יהיה לברכה". 

 

 

 

כתבה: עליזה גבאי